בחודש יולי, החברים של בית כנסת ”שולם,“ שבוא אני מתמחה כרבה, יסעו לישראל. לעת עתה, יש ארבעים חברי קהילה שנרשמו לנסיעה. אם חמישה אנשים נוספים ירשמו, תהיה לי הזדמנות ללוות אותם למסע. הקבוצה תתחלק לשני אוטובוסים, ואני אלווה את האוטובוס השני כמדריכת הטיול. אז, עכשיו אני חולמת על כל מה שאלמד את אנשי הקהילה שלי, אם תהיה לי הזדמנות לנסוע איתם
אני אנסה ללמד אותם איך לאהוב ישראל עם כל הפגמים שלה. האהבה היא לא קלה. בכל היחסים, אהבה הזאת מגיעה עם אתגריה. למשל, תחשוב על מישהו שאתה אוהב שמאכזב אותך. אתה רוצה שהיא תהיה הכי טובה שאפשר. והיא עשויה להמשיך להרגיז אותך. עם זאת, האהבה שלך היא כל כך גדולה שאתה תעשה מאמץ כדי לעזור לה להיות טובה יותר. אתה אפילו משבח אותה לאחרים, כי אתה יודע שיש לה פוטנציאל שטרם התגשם. כך אני מרגישה לגבי ישראל
מאז אלפיים ושתיים עשרה, כשהפכתי למתמחה לנשות הכותל, היחס שלי אל ישראל הוא סיפור אהבה מורכב. אני רוצה שישראל תהיה מקום שמקבל אותי כיהודיה. לא אותי בלבד, אלא שישראל תקבל את אנשים כמוני: היהודים רפורמים. אנחנו יהודים שמקווים לפלורליזם דתי בישראל. ישראל עדיין לא חוותה את התנועה לזכויות אדם כמו אמריקה. המאבק באמריקה היה על גזע. בישראל, המאבק הוא על דת. למרות שהדגש הוא שונה, המכנה המשותף הוא ”שחור ולבן
הלב כואב לי כשאני שומעת על המתח, השנאה ואי-הצדק בין החרדים וזרמים יהודים אחרים. הלב כואב לי כאשר אישה לא יכולה להתפלל באופן המתאים לה בכותל המערבי, שהוא אתר ציבורי. הלב כואב לי כאשר יש כל כך הרבה שנאה כלפי העם היהודי, בזמן שהיהודים אפילו אינם מסוגלים לפעול כאחד. אני אנסה ללמד שהקול הקולקטיבי שלנו יכול להשפיע על המצב המורכב. על כן, האהבה שלנו לישראל היא חשובה. האהבה שלנו צריכה להיות חזקה יותר מהפגמים שהרגיזו אותנו
אני אראה להם איך זה מרגיש בשבת. אנחנו נקנה חלות ורוגלך במחנה יהודה ביום שישי בבוקר רק כדי לראות את הבלאגן שכולם קונים אוכל בדקות האחרונות שלהם. ואנחנו נלך ברחובות ירושלים לשבת מעריב רק כדי לשמוע את השקט שמגיע עם מנוחת שבת. ולאחר ההבדלה, נצא מאוחר לרחוב בן יהודה, רק כדי לטעום כמה המתיקות של שבת משתהה לשבוע החדש
אני אדבר איתם בעברית. אני אשיר איתם בעברית. אני אתפלל איתם בעברית, רק כדי שיוכלו להכיר את העולם שהיא מביאה עימה. אני אסביר איך כמה דברים יכולים לעשות רק תחושה בעברית, והמשמעויות וקשרים נסתרים מן ההווה אל התורה וחוזר חלילה
אני אראה להם את השכונה הישנה שלי. ניפגש עם השכן הרוסי שלי, השכן הספרדי האורתודוקסי שלי, השכן הקנדי שלי, והשכן המרוקאי שלי, על מנת לממש את הגיוון שעושה את ישראל, להבין מה זה תרבות ישראלית אמיתית: שילוב של קבוצות אתניות המתגוררות בחברה אחת. למה לא יכול לחיות יהודים כל כך יפה זה בצד זה
ובכל זאת, הרבה כעס כפי שהוא גורם לי להרגיש, אני אלווה אותם לכותל המערבי. אנחנו נשיר ונתפלל יחד אבל בנפרד, בנפרד, אבל ביחד. אני אזכיר להם את כל הדורות שעמדו שם לפניהם, כל מי שנמצא איתם ברוח, וכל מי שיבוא אחריהם בתקווה בגלל האהבה של העם היהודי לישראל
הלבבות שלנו חזקים יותר מכל קיר או כותל ואנחנו אף פעם לא ניתן לזה לְכבוש אותנו. זה לא רק כותל, זה אתר שמייצג כל כך הרבה יותר. הוא מייצג הקרבה, קדושה, ודורות, אבל יותר מכל, הוא מייצג תקווה. זה מה שאני חולמת עליו. אני רוצה לעורר אותם לאהוב ואפילו לכעוס על ישראל, אבל לא משנה מה, לפעול על הרגשות שלהם כדי להפוך את ישראל מולדת גדולה עוד יותר
This July, the synagogue where I am a Rabbinic Intern will be taking a congregational trip to Israel. Currently, there are forty congregants registered to go. If five more people sign up, I will have the opportunity to accompany them on the trip. The group would be split into two buses, and I would lead the second bus. So, now I dream about all that I would teach my congregants if I have the chance to go to Israel.
I would try to teach them how to love Israel with all of its flaws.
Love is not easy. In any relationship, love comes with its challenges. Think of someone you care for who has disappointed you. You want them to be the best they can be, yet they may continue to upset you. However, your love is so great that you will do all you can to help them become better, and you will even sing their praises to others because you know of their potential. This is how I feel about Israel.
Since 2012, when I became an intern for Women of the Wall, my relationship with Israel has been this complicated love affair. I want so much for Israel to be a place that accepts the type of Jew that I am. Not me alone; I want Israel to accept my people: Reform Jews. We are Jews that hope for pluralism in Israel. It is as if Israel still has not gone through the Civil Rights Movement that America experienced. In Israel, one only needs to interpret black and white in a religious way to see the similarity.
My heart hurts when I hear of the fighting, the hatred, and the injustice between the Haredim and other Jewish denominations. My heart hurts when a woman cannot pray how she sees fit at the Western Wall, a public site. My heart hurts when there is so much hate against the Jewish people, but our own people cannot act as one.
But I would teach that it is our voice that can hopefully help make a difference. This is why our love matters. Our love needs to be stronger than the flaws that upset us.
I would show them what is feels like on Shabbat.
We would buy challah and rugelach in Machaneh Yehuda, on Friday morning, just to see the rush of everyone buying their last minute food. And we would walk through the streets of Jerusalem to Shabbat services just to hear the silence that comes with Shabbat rest. And after Havdallah, we would go out late to Ben Yehuda Street, just to taste how the sweetness of Shabbat lingers into the new week.
I would speak to them in Hebrew. I would sing with them in Hebrew. I would pray with them in Hebrew, just so they could know the world the language brings with it. I would explain how some things make sense only in Hebrew, such as the hidden meanings and connections from the present to the Torah and back again.
I would show them my old neighborhood.
We would meet my Russian neighbor, my Sephardic Orthodox neighbor, my Canadian neighbor and my Moroccan neighbor, to realize the diversity that makes up Israel, to understand what true Israeli culture is all about…a combination of ethnicities living in one society. Why can’t Jews live so nicely side-by-side?
And yet, as much anger as it causes me to feel, I would bring them to the Western Wall. We would sing and prayer together but apart, apart but together. I would remind them of all of the generations that stood there before them, all who they stand with in spirit, and all who will hopefully come after them because of the Jewish people’s love for Israel.
Our hearts are stronger than a wall and we will never let it bring us down.
It is not just a wall. It is a site that represents so much more. It represents sacrifice, holiness, and generations of Jews, but most of all, it represents hope. This is what I dream about. I would want to inspire them to love and even to be angry at Israel, but no matter which sentiment, to act upon their feelings in order for Israel to be an even greater homeland.
Alli Cohen, under the guidance of Rabbi Katzew and UlpanOr Educator, Hila Harari.